החיפוש אחר המושלם
"אני אהיה מאושר כשהזוגיות תשתפר", "כשאתקדם בעבודה", "כשנעבור דירה"… אנחנו אומרים לעצמנו משפטים כאלה כל הזמן. וככה האושר תמיד נדחה לעתיד, תלוי בתנאים שעדיין לא התקיימו.
האמת היא שלאנשים מאושרים יש קשיים ומשברים בדיוק כמו לכולם. ההבדל הוא במה שהם עושים עם הקשיים האלה. במקום להישבר, הם לוקחים את האתגר ומצליחים לצמוח ממנו. זה לא קורה מאליו – זה דורש לפתח כוחות פנימיים שכולנו יכולים לבנות.
יש כמה תחומים שמשפיעים באמת על האושר שלנו: האם אנחנו מרגישים שאנחנו מממשים את עצמנו, איך נראות מערכות היחסים שלנו, והיכולת שלנו להתמודד עם שינויים. בואו נדבר על כל אחד מהם.
מערכות היחסים – למה זה כל כך משנה
קשר זוגי שתומך בך, משפחה שאפשר להיות איתה, חברים שבאמת מכירים אותך – אלה לא "נחמד שיש", אלה דברים שמשפיעים ישירות על תחושת האושר והשייכות שלנו בעולם.
הרבה פעמים אנחנו מגיעים לטיפול בדיוק בגלל זה. מערכת יחסים שנתקעה, תחושה של בדידות גם כשיש אנשים מסביב, חוסר יכולת להתחבר באמת. בטיפול אנחנו מנסים להבין למה הדברים מתנהלים ככה, איזה דפוסים חוזרים על עצמם, ובעיקר – איך אפשר לשנות את זה כדי שזה יהיה יותר טוב.
מימוש עצמי – יותר מקריירה
זה לא סיסמה. זה באמת הכוח שמניע אותנו קדימה בחיים. אבל מימוש עצמי זה לא "להגיע למשהו" – לא תואר, לא משרה, לא סכום בבנק. זה תהליך מתמשך של למצוא עניין ביום יום, להרגיש שאתה עושה משהו שחשוב לך.
זה מתחיל מלהכיר את מה שייחודי בך ולמצוא איך להביא את זה לעולם. לפעמים זה בעבודה, לפעמים זה בתחביב, לפעמים זה בדרך שאתה הורה. העניין הוא למצוא את זה.
להיות שלם – לא מושלם
יש לנו הרבה פנים. אנחנו הורים, ילדים, אנשי מקצוע, חברים. אנחנו אוהבים דברים שונים, חולמים על דברים אחרים. הבעיה היא שלפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להחביא חלקים מעצמנו. להיות "מקצועי" בעבודה, "חזק" בבית, "כיפי" עם חברים.
כשאנחנו מצליחים להוריד את המסכות האלה ופשוט להיות עצמנו – עם הרגשות, המחשבות, הפחדים והשמחות שלנו – משהו משתחרר. הקשרים שלנו עם אנשים הופכים יותר עמוקים, אנחנו יותר יצירתיים, ובעיקר – אנחנו מרגישים יותר שלמים עם עצמנו.
החיים משתנים – תמיד
הילדים גדלים, ההורים מזדקנים, יש שינויים בעבודה, מערכות יחסים משתנות. זה לא נעצר. והוויתור שאנחנו צריכים לעשות בדרך מעלה לפעמים כעס, פחד, תחושה של אובדן.
זה קשה. וזה בסדר שזה קשה. מה שעוזר זה להכיר את החוזקות שלנו – הן נותנות עוגן כשהכל זז. זה לא אומר שלא נפול, אבל זה אומר שנדע איך לקום.
למה בכלל לבוא לטיפול?
רוב האנשים מגיעים כשהם מרגישים תקועים. יש משהו שלא עובד ואי אפשר לפתור אותו לבד, או שיש רגשות קשים שפשוט לא עוזבים. ולפעמים פשוט יש תחושה כבדה של "לא טוב לי" בלי להבין בדיוק למה.
מי שמגיע לטיפול עושה צעד חשוב – הוא לוקח אחריות על המצב. זה לא "לתקן משהו שקרס", זה בעצם לבחור לא להסתפק ב"אני בסדר" אלא לשאוף להיות באמת מאושר.
בפסיכותרפיה גופנית אתה פוגש את עצמך דרך החוויה. לא רק דיבורים – גם את הגוף, את הרגשות שתקועים, את הדפוסים שחוזרים. ובהדרגה, הדברים שהיו כואבים מתחילים להיות פחות מפחידים. האתגרים הופכים להזדמנויות לצמוח. והקושי שהיה אויב הופך להיות מורה.
דוגמה מהקליניקה
הגיע אליי מטופל עם תחושה כבדה, במילים שלו: לא טוב לו, הוא מבואס, לא מרוצה ממי שהוא, לא שלם עם עצמו. וזאת היה התמודדות לא פשוטה, כי כביכול לא הייתה בעיה מיוחדת. לא ריב, לא סכסוך, לא קושי בזוגיות, אלא תחושה כללית שהוא מבזבז את החיים שלו.
החיים עוברים, קם בבוקר והולך לישון בלילה, ועוד יום עובר – מה הוא בעצם עושה בעולם? הוא מנסה לשמור על איזשהו פאסון, תדמית, אבל יש איזושהי תחושה של ריקנות. וזה לא דיכאון, כי כן יש מצב רוח טוב לרגעים, כן יכול לצחוק, מתפקד, הולך לעבודה, אבל לא באמת מאושר.
במהלך המפגשים, עלו כמה נושאים מרכזיים שהעסיקו אותו:
מערכות היחסים
דבר ראשון זה המערכות היחסים בחייו. התחושה הייתה שהן לא באמת מרגשות אותו. זו הייתה תחושה כאילו הוא מצליח לשמר את הקשרים שלו, את הזוגיות שלו, אבל הוא לא באמת הרגיש סיפוק. הוא הרגיש איזושהי תחושה של שגרה. ובתוך המערכות היחסים, גם עם זוגתו וגם עם חברים ובעבודה, הוא לאט לאט הצליח להביא יותר כנות, משהו יותר אותנטי.
לא רק התנהלות שוטפת ושגרתית, אלא להביא את העולם הפנימי שלו – גם כשהיה נבוך, גם כשהרגיש אשמה או פחד מדחייה. וככל שהוא הביא את הפגיעות שלו, וזה בין היתר גרם לכך שיתעוררו גם רגשות מורכבים – עלבון, פחד, ואפילו רגעים של איבוד שליטה והתפרצות. אבל זה היה יותר חי. והביא עם זה תחושה של שייכות, של אכפתיות, עניין ועומק.
מימוש עצמי ועשייה
הדבר השני שעלה יותר ויותר זה תחושה של ערך ומשמעות בעולם מבחינת העשייה, להרגיש שהוא משפיע. גם בעבודה, הוא נכנס יותר לאיזושהי תחושה שיש משהו שבאמת מדליק אותו, שהוא רוצה להתפתח בתוכו, שיש לו לאן לשאוף. וזה פתח את המוטיבציה.
לא רק לקום בבוקר בשביל סתם, לא רק לעבוד בשביל לקבל משכורת וללכת לישון, אלא הוא הצליח לקחת את האתגרים המקצועיים שלו בצורה כזאת שזה דחף אותו להמשיך להתפתח. וגם לקבל יותר הערכה והכרה. אלו דברים שבסופו של דבר רמת השביעות רצון שלו מעצמו, גם בהקשר של מערכות היחסים וגם בהקשר של המימוש העצמי, עלו בצורה משמעותית.
אושר זה לא יעד, זה מסע. האושר לא מגיע כשהכל מושלם. הוא מגיע כשאנחנו מפסיקים להסתתר מעצמנו ומהאנשים סביבנו, וכשאנחנו לוקחים אחריות על החיים שלנו במקום לחכות שמישהו או משהו ישנה אותם בשבילנו.
כל אחד מאיתנו נושא בתוכו את היכולת להיות מאושר. לפעמים רק צריך קצת עזרה כדי להגיע אליה. אם אתם מרגישים תקועים, מוזמנים ליצור קשר ולקבוע פגישת היכרות.
