למה בכלל מדברים על "הפרעה"?
רגע לפני שמדברים על טיפול בהפרעת קשב וריכוז, ראוי לציין שיש משהו קצת לא פייר במונח הזה. נכון שהיא מפריעה לאדם, ונכון שקשה להתרכז, אבל חשוב להגיד עליה עוד כמה דברים. ברוב הגדול של המקרים הילדים המאובחנים הם אינטליגנטים מעל הממוצע ומוכשרים במגוון יכולות
הנטייה שלהם לפרוץ גבולות מסייעת להם לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות מאוד יצירתיים. לרוב הם עשויים להיות רגישים, פגיעים או עצבניים ביחס לילדים אחרים, מכוון שהם חווים את הכל בעוצמה.
עוצמה זו היא רוח החיים שמצד אחד דוחפת אותם קדימה ומצד שני מטלטלת את הסירה יחד עם כל מי שקרוב אליה. היא זו שגורמת לנו לא להיות אדישים אליהם, להשתגע מהם, ולאהוב אותם כל כך בו זמנית.
אבל בואו נהיה כנים לרגע. הציפייה שילד יוכל להתרכז לאורך כל היום כשהוא יושב על כיסא ומסתכל קדימה על הלוח, צריך להעתיק, צריך להקשיב, יש המון גירויים מסביב – זו בעצם בקשה שהיא מעל היכולת של הרבה ילדים.
ילד באופן טבעי הוא יצור סקרן, פשוט לא לכולם בתי הספר כיום מותאמים. בעיקר לא לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, שיש להם הרבה אנרגיה או יצירתיות. וזה לא אומר שהם לא סקרנים או שאין להם יכולת להיות תלמידים טובים.
מה באמת קורה לילד?
הפרעת קשב וריכוז (ADD) עם או בלי היפראקטיביות (ADHD) היא למעשה הרבה יותר מקושי להתרכז – זה חלק מהמרכיב האישיותי שילווה את האדם לאורך חייו. ההבנה הזו יכולה להביא ילד לתחושת תסכול כי המשמעות היא שהאתגרים לא ייעלמו לעולם. אבל כן יש מה לעשות ויש סיבה להיות אופטימיים.
לילדים באופן טבעי יש צורך לפרוק אנרגיה. כל המערכת הפיזיולוגית היא מאוד חיה, והציפייה שילד יהיה מרוכז על אף כל המתח שהוא רוצה לפרוק היא לא ריאליסטית – בעצם הוא משקיע את רוב תשומת הלב שלו בלנסות להיות מאופק. מכל הניסיון להתאפק ולהשתלט על עצמו, הוא לא מצליח להיות פנוי להתרכז, להקשיב, להבין ובאמת ללמוד. וזה עוד בלי לדבר על הסחות דעת רבות כמו רעש בכיתה, מסכים ועולם פנימי.
איך זה נראה בפועל?
ילד עם הפרעת קשב וריכוז (ADD) מתקשה להתרכז לאורך זמן. גירויים חיצוניים מסיחים את דעתו והוא מתקשה ברכישת מיומנויות למידה ובתפקוד השוטף בכיתה. הוא מתקשה לסיים מטלות שהתחיל ונוטה להיות מפוזר עם חפציו ובארגון הזמן. במקרים רבים נדמה שמחשבותיו נודדות והוא אינו קשוב למתרחש בכיתה.
כשיש גם היפראקטיביות (ADHD), זה מתבטא בנטייה לאימפולסיביות וקושי בשמירה על גבולות המסגרת החינוכית. הילד ההיפראקטיבי מתקשה לשבת בשקט בכיסא, מתפרץ בשיעור ומפריע לילד שיושב לידו. התנהגות זו נגרמת על ידי הצורך המוגבר לפרוק מתח. במקביל, הילד ההיפראקטיבי עלול לסבול מבעיות חברתיות, עקב נטייתו להיקלע לריבים עם חבריו, קושי לחכות לתורו במשחק, תנועתיות וקולניות יתר.
המחיר הרגשי
כשהמורה כועסת, הציונים נמוכים והילדים האחרים אומרים שהוא מעצבן, הילד מתקשה לבנות דימוי עצמי חיובי ותחושת מסוגלות. הערכה עצמית נמוכה עלולה להוביל אותו להימנעות מאתגרים לימודיים. ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות במקרים רבים מתמודדים גם עם קושי בוויסות חושי המשפיע על מצבם הרגשי והחברתי.
רגישות זו עוברת כחוט השני בין כל הסימפטומים. מכך אנו מבינים יותר לעומק את האימפולסיביות של הילד, אשר חווה את העולם באינטנסיביות יתרה.
איך טיפול גופני עוזר?
טיפול רגשי לילדים עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות חייב להתייחס הן להיבט הרגשי-חברתי והן להיבט הגופני-תפקודי. הרבה ילדים מחזיקים בתוכם את כל המתח והתסכול שהם באופן טבעי רוצים לפרוק, וכל היום נדרש מהם להיות מאופקים. בקליניקה, ברגע שהילד מקבל את החופש ואת הלגיטימיות באמת לבטא את עצמו באופן חופשי, משהו בו יכול להשתחרר. וזה שונה מסתם לשחק בחצר.
בתוך הקליניקה יש גם את ההקשר הרגשי – הפורקן הוא לא רק לרוץ ולהשתולל, אלא יש את ההיבטים של מה שהילד בעצם מבטא, את מה שקורה בעולמו הפנימי. הרבה פעמים זה תחושות של כעס או תחושות של צורך בשליטה או באיזושהי אגרסיביות שהוא לא יודע איך להתמודד איתה. בזה שאנחנו נותנים לזה מקום, הוא מצליח בהדרגה לארגן את עצמו מחדש באופן שהוא יכול להיות יותר ברור גם לעצמו, וגם אחר כך להצליח לבטא את עצמו.
סיפור מהקליניקה
היה לי ילד מטופל שכל פעם שהיה מגיע אליי היה מתחיל במשחק שהוא מתחבא. האבא היה מגיע עם הילד, והייתי אומר שלום להורה שלו, והילד היה מתחבא מאחורי הדלת, ואני הייתי עושה כאילו אני לא רואה אותו. אז אני וההורה היינו נכנסים לחדר, ואומרים: "מה? איפה אורי (שם בדוי)?" והאב היה אומר: "אני לא יודע", ואז אני הייתי הולך לחפש את הילד, והילד היה רץ ממחבוא למחבוא. ככה למשך מספר חודשים כל מפגש היה מתחיל.
ככל שעבר הזמן והמשחק הזה הפך להיות כבר השגרה של תחילת הטיפולים שלנו, הלך והתברר בעצם החוויה שהילד מאוד נהנה לשחק עם זה שהוא רואה ובלתי נראה, שהוא אוויר, שיש לו איזו משאלה שלרגע לא יראו אותו, שהוא יכול להיות מוגן. מהמקום הזה של החיפוש הוא היה מתרגש מכך שהוא מתגלה מיוזמתו – שלא אני חושף אותו, אלא הוא זה שיוצא מהמחבוא ומראה את עצמו. דבר שבסוף נתן לו את הכוח לאפשר לעצמו להתגלות גם במקומות אחרים – בסביבה, בבית הספר. הוא לא רק נחבא אל הכלים, אלא הצליח להביא את עצמו, ולגלות לעולם את האיכויות שלו ואת מי שהוא.
דרך הפעילות אנחנו יכולים לפגוש המון וריאציות של צרכים של ילדים שמתקשים, וכשנותנים מענה לצורך העמוק שלהם, אז באמת מצליחים לעשות שינוי.
מה אפשר לצפות?
ויסות הרגישות המוגברת מתאפשר באמצעות מגוון תרגילים ייחודיים הממתנים וממקדים בהדרגה את תגובותיו של הילד. במקביל לכך, התהליך הרגשי מחזק את הדימוי העצמי שלו ומסייע לו בקשריו הרגשיים והחברתיים. חוויות ההצלחה שהילד חווה בטיפול מעודדות אותו להעז ולא לוותר גם כשקשה לו.
אם נדע לתמוך בהתפתחות של הילד בתחום שנותן ביטוי לצרכיו וליכולתיו, אז נגלה שיש לו כוחות אדירים ומוטיבציה להשקיע ולהתפתח ברמה כזו שתפתיע אפילו את עצמו. העניין הוא שאם לא נדע לתמוך, על אף האיכויות החיוביות, יכול להתפתח תסכול וחוסר ביטחון שילך ויגדל ככל שהילד לא יצליח לבטא את היכולות האמתיות שלו.
כדי להצליח להוציא לאור את היכולות הייחודיות של מי שמתמודד עם הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות, אנו נדרשים להכרה משולבת בהיבטים החיוביים, היצירתיים והייחודיים של הילד, לבין ההיבטים המאתגרים יותר. חשוב למצוא את הדרך להתאים את דרישות המערכת ליכולת של הילד, וחשוב לנסות ולתת מענה לקושי, אבל הכי חשוב עבור הילד וכל מי שנמצא עימו במגע – לא לוותר גם כשקשה ולהמשיך להאמין ביכולת הייחודית שלו.
איך ממשיכים מכאן?
אם אתם מרגישים שהילד שלכם נאבק עם האתגרים האלה, או שאתם פשוט רוצים להבין יותר איך טיפול בפסיכותרפיה גופנית יכול לעזור – אשמח לשמוע מכם. אפשר ליצור קשר לשיחת היכרות ללא התחייבות, לשאול שאלות, ולראות אם זה מתאים לכם ולילד שלכם.
