טיפול בהתקפי זעם אצל מבוגרים – מה כולל הטיפול? מהם התסמינים? והאם זה דורש טיפול תרופתי?
ראשית נסביר מהם התקפי זעם:
התקפי זעם הם לא סתם התפרצויות, אלא צונאמי רגשי ששוטף את הנפש. זהו מצב שבו המוח, כמו גוף מים ענק, מוצף בזרמים פנימיים עוצמתיים של תסכול, חרדה או חוסר אונים. הסכרים הפנימיים, אלו שאמורים לווסת את הסערות, קורסים תחת העומס, והרגשות גואים, מציפים את האדם עד כדי אובדן שליטה זמני. באותו רגע, העולם החיצוני נדמה כמאיים וזר, והגוף מגיב בהתאם, עם ביטויים חיצוניים של בכי, צעקות או אפילו אלימות, לא כבחירה מודעת, אלא כהשתקפות של הסערה הפנימית. כמו שגלים גבוהים מכים בחוף, כך גם התקף הזעם מותיר את האדם מותש ופגיע, זקוק למרחב בטוח ומוגן כדי להירגע ולשקם את הסכרים הפנימיים, עד הסערה הבאה.
בהתקפי זעם קיים רגע של איבוד שליטה בו האדם מרגיש מאוים ומתוסכל שהרצון שלו לא מתממש. הוא מתפרץ בעקבות קושי לפתור קונפליקטים במערכת היחסים.
כעס וזעם – אחד חשוב והשני הרסני
כעס הוא רגש שעולה מתוך תחושה של עלבון ופגיעה. חשוב שנדע לבטא אותו ולשים גבול שישמור עלינו כשצריך, אך בו זמנית חשוב לעשות זאת בצורה שלא הורסת את מערכת היחסים ולזכור שהכעס הוא חלק מהדיאלוג שקיים בתוך הקשר.
לעומת זאת, זעם הוא תגובה קיצונית של כעס, הנובעת מתוך איבוד שליטה רגשית שעלולה להגיע עד כדי אלימות מילולית ופיזית. כדי להימנע ממחיר חברתי כבד שעשוי להיווצר כתוצאה מהתפרצויות זעם – מומלץ לפנות לטיפול, שיכול לסייע ברכישת כלים לניהול כעסים ולהתמודדות עם התקפי הזעם.
להגיד את האמת בפרצוף
לדוגמה, גבר כבן 35 שהגיע אלי לאחר כמה התפרצויות זעם והיה על סף גירושין ומשבר בעבודה. באחד המפגשים אמר לי: ”אני רוצה להגיד לאנשים את האמת בפרצוף, להיות ישיר ואז הם מתיישרים ומקשיבים לי, אבל בשיא הקריזה אני פתאום קולט שאנשים מפחדים ממני ומתרחקים – אז מה זה אומר? אני צריך לשמור בבטן? מה אני עושה כשזה עולה לי לראש? מה, אני לא יכול להגיד לאנשים את האמת?”
חשוב לבטא את האמת, אבל רצוי לזכור שהאמת היא יותר מורכבת ממה שנדמה לנו באותו רגע. המורכבות נובעת מכך שהאמת כוללת נקודות מבט שונות בו זמנית. השאיפה בטיפול היא להצליח לראות את המורכבות ולבטא את האמת הפנימית שלנו מבלי לשלול את הדעות של האדם שמולנו. הרצון להגן בכוח על העמדה שלי מתחלף בתחושת ביטחון שהחוויה שלנו תקבל הכרה. יש מקום לכעס, הוא רגש לגיטימי שחשוב לבטא אותו כאשר הוא עולה, אך כדאי שנדע להתמודד איתו באופן שבונה את הקשר ולא הורס אותו.
במערכות יחסים קרובות ויחסי עבודה יש שאיפה להתנהלות יציבה, שמאפשרת לשני הצדדים ביטוי מלא. למשל זוגיות טובה נבחנת לא רק ברגעים טובים אלא גם כשלא מסכימים, תוך שמירה על הכבוד ההדדי והחברות בין בני הזוג.
להכיר מקרוב את התקפי הזעם שלנו
אדם אשר רוצה לשנות את הנטייה להתפרץ בזעם על הסביבה, במקרים רבים חש חוסר אונים אל מול עוצמת הרגש שעולה בתוכו בפתאומיות. הוא עלול לחוש כאילו גל ענק שוטף אותו, אין לו שליטה על עצמו והגל מתנפץ על כל מי שבדרך. אחד הכלים להתמודדות במצבים האלו הוא לזהות סימנים מקדימים ולפעול בהתאם לפני שמאוחר מדי.
הכול מתחיל במתח פנימי, כעס סמוי שאין לו ביטוי בפועל. בשלב הבא עולים סימנים של חוסר שקט גופני כמו: הליכה מהירה הלוך ושוב, דפיקות לב ונשימה קצרה, כאב ראש, קושי לשמור על קשר עין.
במידה והכעס ממשיך להתגבר, חוסר שביעות הרצון מקבל ביטוי מוחשי ועולה דרישה שמישהו ישים לב וייתן מענה לצורך של האדם. אם התסכול ממשיך – הכעס יבוא לידי ביטוי בהבעת הפנים ובטון הדיבור. עלולים להיזרק עלבונות אישיים והאשמות כלפי מי שמעורב. הקצנה נוספת תוביל להרמת הקול עד כדי צעקות, תנועות ידיים חזקות, ולעיתים אף לאיבוד עשתונות והתקף זעם. ייתכן שהאדם יפגע בחפץ כלשהו, יאיים על מי שלידו או אפילו יפגע בו פיזית. במקרים מסוימים יכולים להתפתח רגשות נקם מתוך רצון להחזיר את הכבוד שנפגע.
מה גורם להתקף זעם
חשוב לזהות את המחשבות והרגשות המסתתרים מאחורי הכעס, לדוגמה: כשאדם מרגיש תחושת עלבון ופגיעה כי לא היו רגישים כלפיו, מצב זה יכול להתפרש אצלו כדחייה, הפרת הבטחה וכפיות טובה עד כדי ניצול ופגיעה בכבוד. כל אלו עלולים להתעצם במקרה של שתיית אלכוהול או שימוש בסמים.
חשוב לזכור שגם אם אדם חווה רגשות מורכבים, עדיין יש לו אחריות על מעשיו ומצופה ממנו לבטא את עצמו בשיחה, במהלכה שני הצדדים מקשיבים אחד לשני. במהלך טיפול בהתפרצויות זעם, המטופל לומד טכניקות שמאפשרות למנוע מהרגש להשתלט, לחזק את השליטה העצמית ולחזור לרגיעה ותקשורת בונה מול השותפים לאירוע.
המחיר של התפרצויות זעם אצל מבוגרים
החברה לא נוהגת בסלחנות כלפי מי שלא שולט בכעסו ומתפרץ בזעם. כתוצאה מכך האדם שמתפרץ עלול לשלם מחיר כבד בכמה מישורים:
* קושי ביצירת מערכת יחסים זוגית יציבה ובריאה. כל קשר עלול לעבור משברים, ונדרש מבני הזוג לדעת לבטא את הקשיים, להצליח לראות את נקודת המבט של הצד השני, ולהגיע להבנות ופשרות.
* חיי החברה עלולים להיפגע, כאשר בהדרגה אנשים מתרחקים מהאדם שנוטה תמיד לכעוס, מדברים עליו מאחורי גבו וחוששים לסמוך עליו. נוצר לגביו דימוי של מישהו שתמיד יש איתו ויכוחים וריבים.
* במישור המקצועי, הזעם עלול להפריע להתקדמות בעבודה ובלימודים, מכיוון שבכל מקום אנו זקוקים לשיתוף פעולה מהסביבה הקרובה לנו.
* ברגעים קריטיים, תחת התקף זעם, האדם עלול לגרום לתאונת דרכים, לקבל החלטות שגויות, לסבול מבעיות כלכליות או להסתבך עם החוק.
* תנודות רגשיות חזקות אצל אנשים עם התפרצויות זעם עלולות לעורר קשיים נפשיים כמו דיכאון וחרדה.
* קיים פיתוי לברוח לשימוש מוגזם באלכוהול וסמים כניסיון להשתחרר מכל הקשיים ותחושת התסכול.
* לחץ נפשי עלול לגרום לבעיות בריאות כמו: לחץ דם גבוה, סוכרת, כאבים כרוניים ועוד.
* כאשר תחושת חוסר האונים ורגשות האשם מכבידים מאוד, האדם עשוי לבחור לפגוע בעצמו ובמקרים קיצוניים אפילו לבצע ניסיונות התאבדות.
לנהל את הכעס ולמנוע את התפרצות הזעם הבאה
על מנת להצליח לנהל את הכעס אנו נדרשים לשכלל את יכולת ההבחנה בין עובדות ופרשנות:
ניהול קונפליקט באופן בריא, נעשה קודם כל באמצעות הבחנה בין עובדות (מה קרה בפועל) לבין הפרשנות שלהם (מה אני מבין מתוך מה שקרה). לדוגמה, אם אספר לכם שהלכתי ברחוב ואיש אחד בא בריצה ודחף אותי, האם זו עובדה או פרשנות? נכון, זו פרשנות, מכיוון שאנחנו לא באמת יודעים מה קרה, יתכן שהאיש נתקל במשהו ונפל עלי תוך כדי ריצה… מפתיע לגלות כמה פעמים אנחנו נעלבים ונפגעים כשבדיעבד מתברר שפירשנו את המצב לא נכון. מי שלדעתנו פגע בנו, למעשה התכוון למשהו אחר לגמרי.
לכן, אם נלמד להפריד באופן יום יומי בין עובדות לפרשנות, ונזכור לבדוק בסקרנות כנה עם מי שהיה מעורב, האם הפרשנות שלי נכונה – נגלה שבמקרים רבים הצורך לכעוס פוחת ותחושת המתח נרגעת. ההקלה יכולה להגיע משתי
סיבות:
* אם נצליח להקשיב לצד השני נוכל להבין שהוא פעל מתוך התגוננות או חוסר תשומת לב ולא מתוך כוונה לפגוע בנו.
* לאחר ששמענו את הצד השני, סביר שיתאפשר גם לנו לספר את החוויה שלנו. בשלב זה חשוב לא להאשים או לתת פרשנות אלא רק לספר את החוויה האישית. אם נרגיש שבאמת מקשיבים לנו – קיים סיכוי טוב שעוצמת הכעס תפחת.
מומלץ לפנות לטיפול רגשי כאשר צד אחד לא מצליח לבטא את עצמו באופן מספק או לחלופין לא מצליח להקשיב.
טיפול בהתפרצויות זעם
טיפול פסיכותרפיה גופנית בהתקפי זעם משלב בין שיחה מעמיקה על החוויה של המטופל ובין הענקת כלים להתמודדות. הטיפול משלב עבודה חוויתית גופנית אשר מחזקת את המודעות, יכולת השליטה והויסות הרגשי של המטופל.
במהלך הטיפול, אנו נוגעים בחווית איבוד השליטה על הכעס, בהיבט הרגשי ובדפוסי התנהגות הרסניים שהתגבשו לאורך השנים. תחושות של לחץ וחרדה, עלבון או חוסר צדק יכולים לקבל ערוץ ביטוי אותנטי ופתוח.
אנו שמים דגש על החוויה הגופנית שעולה בזמן טיפול בזעם והמטופל לומד לזהות ולהתייחס לרגשות שעולים אצלנו ואצל הזולת. העיבוד הרגשי משיב לנו את השליטה על היכולת לנהל מערכות יחסים, מבלי לשחזר את הפגיעה מהעבר. כך ניתן להפוך את התפרצויות הזעם לביטוי כעס לגיטימי שניתן לקיים איתו דיאלוג.
טיפול בהתפרצויות זעם אצל מבוגרים
כדי לטפל ביעילות בהתפרצויות זעם, יש צורך להבין את המקורות העמוקים יותר של רגש זה. התפרצויות זעם בבגרות אינן מתרחשות בריק. לרוב, הן משקפות קשת רחבה של גורמים פסיכולוגיים, רגשיים וסביבתיים. בין הגורמים המרכזיים ניתן למנות:
- לחץ ומתח כרוני: שחיקה בעבודה, קשיים כלכליים, בעיות בזוגיות או במשפחה – כל אלו יכולים להוביל לרמות גבוהות של לחץ מתמשך. לחץ זה מצטבר ועלול להתפרץ בצורה של זעם, לעיתים גם על גירויים קטנים יחסית.
- טראומה וחוויות עבר: חוויות טראומטיות בילדות או בבגרות, כגון התעללות, הזנחה או אלימות, עלולות להטביע חותם רגשי עמוק. זעם יכול להפוך למנגנון הגנה או לתגובה פוסט-טראומטית, המופעלת על ידי טריגרים לא מודעים.
- קשיים בוויסות רגשי: חלק מהאנשים מתמודדים עם קושי מולד או נרכש בוויסות רגשות באופן כללי. קושי זה יכול להתבטא בקושי לזהות, לבטא ולנהל רגשות בצורה מותאמת, מה שמוביל לתגובות קיצוניות יותר, כמו התפרצויות זעם.
- הפרעות נפשיות: מגוון הפרעות נפשיות יכולות להיות קשורות להתפרצויות זעם. בין ההפרעות הללו ניתן למנות הפרעות חרדה, דיכאון, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), הפרעות אישיות (כמו הפרעת אישיות גבולית או נרקיסיסטית), ואף הפרעות קשב וריכוז (ADHD).
- גורמים פיזיולוגיים: חשוב לציין כי גם גורמים פיזיולוגיים יכולים לתרום להתפרצויות זעם. לדוגמה, חוסר שינה, תזונה לקויה, בעיות הורמונליות או כאב כרוני יכולים להשפיע על מצב הרוח ועל סף הגירוי לזעם.
טיפול תרופתי בהתקפי זעם אצל מבוגרים
חשוב להדגיש כי טיפול תרופתי בהתקפי זעם אינו מהווה "פתרון קסם" או טיפול עצמאי. הוא צריך להשתלב בתוך תוכנית טיפולית מקיפה, אשר עשויה לכלול טיפול פסיכולוגי, שינויים באורח החיים ותמיכה חברתית. מטרת הטיפול התרופתי היא להפחית את עוצמת ותדירות התקפי הזעם, ולאפשר למטופל להיות פתוח יותר לשיטות טיפול אחרות ולשיפור איכות חייו.
אפשרויות טיפול תרופתי עדכניות:
-
תרופות נוגדות דיכאון (SSRI/SNRI): במקרים רבים, התקפי זעם קשורים להפרעות במצב הרוח כמו דיכאון. תרופות ממשפחת SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין) או SNRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין) יכולות לסייע בייצוב מצב הרוח ובכך להפחית את תדירות ועוצמת התקפי הזעם. דוגמאות כוללות סרטלין, פלואוקסטין, ונלפקסין.
-
מייצבי מצב רוח: במקרים בהם התקפי הזעם קשורים להפרעה דו-קוטבית או לבעיות בוויסות רגשי, מייצבי מצב רוח כמו ליתיום, חומצה ולפרואית או קרבמזפין עשויים להיות יעילים. תרופות אלו מסייעות לייצב את מצב הרוח ולמנוע תנודות קיצוניות, ובכך להפחית את הסיכון להתפרצויות זעם.
-
תרופות אנטי-פסיכוטיות אטיפיות (דור שני): במינונים נמוכים, תרופות אנטי-פסיכוטיות אטיפיות כמו ריספרידון, קווטיאפין או אריפיפרזול עשויות להיות יעילות בטיפול בהתקפי זעם, במיוחד כאשר הם מלווים בתוקפנות או אימפולסיביות. תרופות אלו פועלות על מגוון רחב של נוירוטרנסמיטורים במוח, וייתכן כי הן מסייעות בוויסות רגשי ובהפחתת אימפולסיביות. עם זאת, חשוב להשתמש בתרופות אלו בזהירות ובמינון הנמוך ביותר האפשרי, בשל פוטנציאל לתופעות לוואי.
-
תרופות בטא-אדרנרגיות (Beta-Blockers): תרופות כמו פרופרנולול עשויות לסייע בהפחתת סימפטומים פיזיולוגיים של חרדה וכעס, כמו דופק מואץ ורעד. הן עשויות להיות שימושיות במיוחד במקרים בהם התקפי הזעם מלווים בחרדה משמעותית ובתגובה פיזיולוגית חזקה.
-
תרופות אנטי-חרדתיות (בנזודיאזפינים): בנזודיאזפינים כמו קלונאזפאם או לורזפאם יכולים לספק הקלה מהירה במצבי חרדה ואי שקט קיצוניים, ולעזור להפחית את הסיכון להתפרצות זעם. עם זאת, יש להשתמש בתרופות אלו בזהירות רבה ובפרק זמן מוגבל, בשל פוטנציאל גבוה להתמכרות ולתלות. הן אינן מומלצות כטיפול קו ראשון או לטווח ארוך.
-
תרופות להפרעת קשב וריכוז (ADHD): במידה והתקפי הזעם קשורים להפרעת קשב וריכוז, טיפול תרופתי בהפרעה זו, כמו מתילפנידאט או אמפטמין, עשוי להוביל לשיפור בוויסות הרגשי ובהפחתת התקפי הזעם.
התפרצויות זעם אצל גברים מול נשים
התפרצויות זעם אצל גברים, במיוחד מול נשים, הן לעיתים קרובות לא רק ביטוי של כעס רגעי, אלא הן סימפטום של מאבק פנימי עמוק יותר. חברה שמציבה סטנדרטים נוקשים לגבי מהי "גבריות", גורמת לגברים רבים להדחיק רגשות מורכבים, לתפוס אותם כ"לא גבריים". תסכולים, פחדים ואכזבות מצטברים, ובמקום להתמודד איתם באופן בריא, הם מתפרצים החוצה ככעס.
נשים, בהיותן לעיתים קרובות נושאות את עיקר הנטל הרגשי במערכות יחסים, הופכות באופן לא מודע למעין שק חבטות עבור אותם רגשות מודחקים. התקפי זעם בזוגיות, גם אם היא מעוררת על ידי אירוע פעוט, היא למעשה ביטוי לתחושת חוסר אונים עמוקה, למאבק פנימי שאינו מוצא מנוח. גברים רבים מתקשים לבטא רגשות במילים, והזעם הופך לשפתם היחידה.
חשוב להבין שתופעה זו אינה מצדיקה התנהגות אלימה או פוגענית, אלא קוראת להבנה עמוקה יותר של הגורמים הפסיכולוגיים והחברתיים המניעים אותה. ניהול כעסים אצל מבוגרים כולל יצירת מרחב בטוח לביטוי רגשי, עבור גברים ונשים כאחד, היא המפתח לשינוי דפוסים אלו ולבניית מערכות יחסים בריאות ומכבדות יותר.
התקפי זעם אצל נשים
חשוב להבין שהזעם הוא רגש אנושי נורמלי, ואין בו שום דבר "לא בסדר". הוא יכול להיות מועיל ואף מניע לפעולה במצבים מסוימים. עם זאת, כאשר הזעם הופך לתדיר, עוצמתי או בלתי נשלט, הוא יכול להפוך לבעיה משמעותית. עבור נשים, הזעם עשוי להיות מורכב יותר בשל גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים ייחודיים.
גורמים אפשריים להתקפי זעם אצל נשים:
- גורמים הורמונליים: תנודות הורמונליות לאורך מחזור הווסת, הריון וגיל המעבר יכולים להשפיע באופן משמעותי על מצב הרוח והרגשות, כולל נטייה לזעם. תסמונת קדם וסתית (PMS) ותסמונת דיספורית קדם וסתית (PMDD) ידועות בקשר שלהן לשינויים במצב הרוח וirritability, שעלולים להתבטא כהתקפי זעם.
- גורמים פסיכולוגיים: נשים עשויות לחוות לחץ נפשי גבוה יותר בשל תפקידים מגדריים מסורתיים, ציפיות חברתיות, עומס מטלות בית ומשפחה, קריירה ועוד. תחושות של חוסר שליטה, חוסר אונים או תסכול מצטבר יכולים להתפרץ כהתקפי זעם. בנוסף, טראומות עבר, דיכאון, חרדה והפרעות אישיות מסוימות יכולות גם הן להגביר את הנטייה לזעם.
- גורמים חברתיים-תרבותיים: החברה לעיתים קרובות מצפה מנשים להיות "נעימות" ו"סבלניות", ולדכא ביטויים של זעם. כאשר נשים מרגישות שאינן יכולות לבטא את הזעם שלהן בצורה ישירה ומקובלת חברתית, הן עשויות לצבור אותו ולבסוף להתפרץ בצורה של התקפי זעם. בנוסף, נשים עשויות להיות חשופות יותר לאפליה, הטרדה או אלימות מגדרית, גורמים שיכולים לעורר תחושות של זעם ותסכול.
- גורמים רפואיים: מצבים רפואיים מסוימים, כמו בעיות בבלוטת התריס, יכולים להשפיע על מצב הרוח ולתרום להתקפי זעם. תרופות מסוימות או גמילה מחומרים ממכרים יכולים גם הם להיות קשורים לשינויים במצב הרוח ולזעם.
