טרם נעמיק בהיבטים השונים של טיפול במשחק, נציין שלמשחק יש חשיבות מכרעת בהתפתחות החברתית של הילד. משחק הוא לא רק “כיף”: מהשלב הסנסו-מוטורי (תנועה ומגע), הילד מתקדם אל השלב של “משחקי כאילו” בו הוא יוצר עולם פרי דמיונו, ולבסוף הוא מגיע למשחק הקבוצתי שמבוסס על מערכת חוקים ומוסכמות. דרך המשחק הילד למעשה לומד את חוקי החברה שבה הוא חי וכל זאת בגיל צעיר למדי. מהסיבה הזו, טיפול באמצעות משחק יכול להיות כלי חיובי ויעיל לתמיכה בהתפתחות של הילד גם בגיל צעיר מאוד.
המשחק ככלי טיפולי וכגורם המעודד את התפתחות הילד
הטיפול במשחק בחדר הטיפולים מעורר את סקרנותו של הילד, בזכות מגוון האביזרים וחומרי המשחק הנמצאים בו, כגון: מתקנים לטיפוס, חומרי יצירה, בובות, תחפושות וקלפים טיפוליים. חופש הבחירה שמקבל הילד במפגש הטיפולי בנוגע למשחק, מסייע לו להציף אל פני השטח את התכנים הרגשיים המעסיקים אותו. באמצעות המשחק המטפל יכול לקחת חלק בעולמו הפנימי של הילד, לזהות את התכנים שמעסיקים אותו ולסייע לו להתמודד איתם. קיימים שלושה סוגי משחק עיקריים, אשר כל אחד מהם עונה על צורך אחר בהתפתחות הילד:
– משחק סנסומוטורי (חושי-תנועתי)
– משחקי “כאילו” (משחקי דמיון)
– משחק חברתי עם כללים
משחק סנסומוטורי (חושי-תנועתי)
היכולת לקלוט מסרים מהסביבה ולהגיב בהתאם, נובעת מתפקוד תקין של חמשת החושים. חלק ניכר מהסימפטומים, שמקבלים כיום תוויות של “לקויות למידה”, “קשיי תפקוד” או “עיכוב בהתפתחות של הילד” הנם תוצאה של רגישות יתר או תת-רגישות של מערכת החושים. משחקים המתייחסים לחושים ולתנועה, מסייעים בוויסותה התקין של מערכת החושים. משחקים כגון: עבודה עם חול, מים וצבעי ידיים, קפיצה על טרמפולינה, התחבאות מתחת לשמיכה העוטפת את כל הגוף, משלבים מגוון רחב של גירויים חושיים שנחוצים לפיתוח תקין של העיבוד התחושתי. כשמערכת החושים מתאזנת, הילד מסוגל להגיב לסביבה באופן מותאם ויעיל יותר וכך בהדרגה, יחווה את העולם כפחות מאיים ומבלבל. במקביל הסביבה תתחיל להבין את הילד טוב יותר.
משחקי “כאילו” (משחקי דמיון)
במשחקי דמיון הילד בתפקיד הבמאי, שיוצר מציאות מדומה, המשקפת את עולמו הפנימי. קופסה ריקה הופכת ל”מערה סודית”, ומקל פשוט משמש כ”חרב קסמים”. במשחקי “כאילו” הכל אפשרי, ניתן למות ולקום לתחייה, לשלוט באויב ולבסוף להתיידד אתו. במסגרת משחקי דמיון, ילדים חווים מחדש אירועים שהתרחשו בעבר ומשלימים איתם. בנוסף לכך, המשחק מאפשר ביטוי של פחדים ורצונות, הקשורים במציאות היומיומיים של הילד. למשל: אצל ילד שבוחר לגלם דמות מסדרת טלוויזיה או כל יצור פרי דמיונו, אופי הדמות שהוא בוחר לגלם, ילמד רבות על מה שמעסיק את עולמו הרגשי. הילד יכול להיות פעם חיה קטנה שמתחבאת, ופעם אחרת – שודד המטיל אימה על הסביבה. החלפת תפקידים במשחק מתרגלת את המיומנות להתבונן על מצבי החיים מנקודות מבט שונות. התנסויות מסוג זה מעודדות גמישות מחשבתית ורגשית, החשובה כל כך להתפתחות מנטלית וקוגניטיבית תקינה של הילד.
משחק חברתי עם כללים
אם נתבונן על קבוצת ילדים במשחק, נגלה תוך זמן קצר שהמשחק איננו פשוט כפי שבתחילה נדמה היה לנו. במהלך המשחק עולים נושאים רגשיים, כגון פחד להפסיד, רצון לשלוט או דחייה חברתית. כאשר הילד מתקשה להשתתף במשחק חברתי, תחושת הערך העצמי שלו נפגעת והוא חווה תחושת בדידות. חשוב לצייד את הילדים בכלים שיאפשרו להם לקחת חלק במשחק הקבוצתי עם בני גילם. המשחק הטיפולי שמדמה משחק חברתי עם כללים הוא כלי מצוין לעשות זאת: הוא שונה מהמשחק בחיי היום יום מכיוון שהוא מותאם לצרכים הייחודיים של הילד ומאפשר לילד להיות שותף בקביעת החוקים ובכך לחוות הצלחה ותסכול במידה המתאימה לו. המטפל עוזר לילד לזהות את הקודים החברתיים ולהתאמן במיומנויות הנדרשות לשיתוף פעולה עם בני גילו ובכך עם הזמן והתרגול להתוות את דרכו בהצלחה להתנהלות בחברת בני גילו. מיומנות שתישמר גם בגילאים מאוחרים יותר, בהם האינטראקציה החברתית היא כבר לא משחק.
